אדם אגמון ז”ל, בן 22 בנופלו, בנם של שלומית ואורן ואח ליהל.
נולד ב־2.11.2001 בניו זילנד, כשהיה צעיר משפחתו חזרה לישראל והשתקעה ביישוב כמון שבמשגב בגליל.

אדם היה אדם של אנשים – חם, שמח ואופטימי, עם חיוך גדול שכמעט תמיד היה על פניו.

הוא האמין באדם באשר הוא אדם, היה חבר אמת שתמיד שם את האחר לפני עצמו, וידע לחבר בין אנשים בטבעיות ובפשטות.

לב פתוח, נתינה ללא תנאים ויכולת אמיתית לראות את מי שמולו הפכו אותו לאדם אהוב במיוחד.

ספורט היה חלק מרכזי בחייו, ובעיקר כדורגל. אדם שיחק מגיל צעיר בקבוצות משגב וקריית שמונה, לרוב בתפקידי הגנה.

הוא היה שחקן מסור וצנוע, כזה שתמיד נשאר אחרון במגרש לאסוף את הכדורים. אהד את קבוצת הפועל חיפה והמשיך בכך מסורת משפחתית.

לצד הכדורגל אהב גם רוגבי, והעריץ את נבחרת ניו זילנד, ה”אול בלאקס”, אדם קעקע על רגלו את עלה השרך – סמלה של הנבחרת.

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר “אסיף” במשגב, התנדב בשנת שירות בפנימיית ויצ”ו “אחוזת ילדים” בחיפה.

שם עבד עם בני נוער והפך לדמות משמעותית עבורם. הוא שיחק איתם, לימד אותם שירים, המציא ריקודים, הקריא סיפורים ושיחק איתם כדורגל במגרש. טוב ליבו, הרגישות שלו ותחושת השליחות הביאו לכך שהיה אהוב מאוד על החניכים ועל חברי הקומונה.

בדצמבר 2021 התגייס לצה”ל לגדוד 202 של חטיבת הצנחנים. לאחר ההכשרה יצא לקורס מפקדים, ובהמשך שירת כסמל מחלקה בקורס מ”כים. אדם היה מפקד ערכי, דואג ושקט, שהוביל תמיד בדוגמה אישית.

הוא ראה קודם כול את חייליו – דאג להם, ליווה אותם גם ברגעים הקשים ועודד אותם לא לוותר ולשאוף תמיד להשתפר.

ב־7.10.2023, עם פרוץ המלחמה, הוקפץ עם גדודו ליישובי עוטף עזה. אדם הוביל כוח לוחמים בסריקות בקיבוץ כיסופים, נלחם במחבלים והציל אזרחים רבים