דוד יהודה יצחק ז״ל, בן 23 בנופלו, בנם הבכור של אמונה ומשה בנימין ואח לשבעה אחים ואחיות. נולד ב־25.2.2000 ביישוב בית אל, הוא גדל להיות דמות יוצאת דופן – אדם עמוק, ערכי ושקט, ששאף כל חייו להיות טוב באמת.

דוד האמין בפשטות: להיות אדם טוב, לאחרים ולעצמו. הוא חי מתוך נתינה, אהבה ומסירות, והיה הראשון לעזור לכל מי שצריך. לא חיפש כבוד או הישגים גדולים – מבחינתו, הגדולה הייתה בדברים הקטנים: לשבת עם חבר לקפה, להרים טלפון למישהו שצריך, לטייל, להיות נוכח – ופשוט לעשות טוב.

הוא דרש מעצמו להתקדם כל הזמן, לעבוד על עצמו ולהיות מדויק, מקצועי ואמיתי. במחברות האישיות שהשאיר אחריו כתב לעצמו: “תהיה טוב, פשוט טוב”, ו“תזכור שעוד מעט אתה לא פה – אז תאזור אומץ”.

הוא בחר לחיות כל רגע, לקחת את החיים בשתי ידיים, ולמלא אותם במשמעות ובשמחה פנימית.

דוד התנדב במד״א, הדריך בתנועת נוער לילדים עם צרכים מיוחדים, טייל בארץ ואהב את פשטות החיים.

הוא הצטיין גם בשחמט ובכל מה שעשה, אך תמיד נשאר צנוע ושקט.

ב־16.8.2020 התגייס לצה״ל ושירת כלוחם ביחידת אגוז. הוא היה לוחם מקצועי, אמיץ ומסור, שפעל ללא פחד ומתוך תחושת שליחות עמוקה.

אחד המשפטים שאפיינו אותו נאמר בשיחה פשוטה, כשנשאל מדוע הוא לוקח על עצמו משימות עד הסוף:

“אם אתה לוקח על עצמך משהו – תעשה אותו בלב שלם, בלי להסתכל לצדדים ובלי לחשבן. ואם אתה לא שלם עם זה – אל תעשה.”

כך הוא גם חי.

ביום 4.7.2023, במהלך פעילות מבצעית בג׳נין, נפל דוד.

דוד הותיר אחריו משפחה גדולה ואוהבת, וחיים קצרים אך מלאים במשמעות. הוא השאיר אחריו דרך – דרך של פשטות, של אמת, של אומץ, ושל טוב לב. דרך שממשיכה להאיר גם אחריו