סיון ווייל ז״ל, בן 20 בנופלו. בנם של לג׳וליאן והלן, אח לנתן, עידו ועלמה.

נולד ב31.10.2003, גדל ברעננה. הוריו עלו מצרפת ב98. 

סיון היה תמצית הישראליות, אהב ספורט, לשחק כדורסל ולהתאמן, לשתות בירה טובה, לשחק ששבש ולהקפיץ כדור בים, לצאת למסיבות, להציק (הוא היה שובב ושטותניק מאוד), לנהוג כמו משוגע ולעשות דריפטים ברכב הידני שלו.

הוא היה בתנועה של הצופים הצרפתים, וכל שנה הוא היה נוסע למחנה בצרפת עם ילדים מהקהילה היהודית בצרפת.

סיון התגייס באפריל 22 לאגוז שבחטיבת הקומנדו.

ב7.10 הוקפץ ולחם בכיסופים, ומשם נכנס ללחימה בעזה. לאחר 106 ימי לחימה גילו לו אפנדציט והוא עבר ניתוח בסורוקה, לאחר מכן היה בביתו, בהחלמה של חודש וחצי וזו הייתה מתנה עבור הקרובים שלו.

בחודש וחצי האלה הוא בילה עם המשפחה והחברים מהבית, יצא עם הצוות שלו בכל הזדמנות שרק יכל והכיר את הבת זוג הראשונה שלו.

למרות הקושי בלחימה היה לו ברור שיחזור להילחם עם הצוות שלו בעזה וכך היה כאשר החלים. 

ב29.3 יום שישי, סיון נפצע מפיצוץ RPG בחאן יונס, שירה מחבל לתוך הדירה שכל הצוות שלו שהה בה.

חבר של סיון מהצוות אלון קודריאשוב ז״ל נהרג במקום, וכל הצוות פונו לבתי חולים.

סיון היה כל כך חזק, שנתן לנו מתנה נוספת לפני שהלך, סופ״ש שלם איתו ביחד להיפרד. 

במשך יומיים היינו איתו בסורוקה ונפרדנו ממנו. דיברנו, ליטפנו, שרנו, וחלקנו לו כבוד אחרון שכל כך הגיע לו.

ב31.3 סיון מת מפצעיו ומשפחתו החליטה לתרום את איבריו.

בחייו הציל כל כל הרבה אנשים בלחימה, וגם במותו הציל עוד חמישה אנשים שתרם להם- לב, ריאות, כבד, כליה, וכליה עם לבלב.

סיון היה השמש של החבורה שלנו,

מהצד היה נראה קצת ביישן אבל מי שמכיר אותו ידע שהוא מצחיק בטירוף ובחור זהב, הוא היה שובה את הלבבות של כולם והיה זורם תמיד לצאת למסיבות, לשחק כדורסל או שש בש, ללכת לים, למלבי או לצאת לאיזה בר ולשתות בירה. 

תמיד חי את הרגע עם מוטו קבוע של - מה כבר יכול לקרות, ועם חיוך שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו.